כשחברי הכנסת נכנסו למליאה, כל מה שנותר לנו, היועצים הפרלמנטריים, היה להיצמד למסכים בלשכות ולחכות. קיווינו שיקום הילד ההולנדי, או לפחות ח"כ שקול, יתקע ידו ויציב סכר לפני הבחירות החוזרות המתפרצות עלינו. בזה אחר זה הצביעו ח"כים בעד פיזור עצמם לדעת. כולם ציפו שמישהו יתעורר ויעצור את הגלגל. לא ידענו אז, ב-29 במאי 2019, שהכנסת תמשיך לפזר את עצמה עוד פעמיים לאחר מכן. והנה, אנחנו כבר על סיפה של פעם נוספת.
פרישתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי מהקואליציה (ואולי ממרצ?) היא אות נוסף לכישלון הניסוי שעומד בלב ממשלת בנט-לפיד. אחרי פרישת עידית סילמן, הפרשת עמיחי שיקלי, מהומות חודש הרמדאן והקפאת הפעילות של רע"מ, ממילא נדמה היה שהקואליציה עומדת על כרעי תרנגולות. הזעזוע של זועבי טלטל את הספינה הרעועה מעבר לקצה. קיומה של הקואליציה אמנם התאפשר בזכות הסנטימנט המשותף נגד בנימין נתניהו, אבל בעצם קיומה הפכה לניסוי ייחודי של שותפות מימין ומשמאל ובין יהודים וערבים. על אף המאמץ – בעיקר של ראש הממשלה נפתלי בנט - לאפשר לכל הצדדים להיות מרוצים, התגלה מהר מאוד ששביעות רצון של דופן אחד בשותפות הזו יוצר מרירות של ממש בצד השני.
כעת, כך נראה, ניצבים הח"כים בפני דילמה זהה לזו שעמדה בפניהם ב-29 במאי 2019. עם הבדל אחד משמעותי: הם יודעים לאן זה עלול להוביל. לכן מגיעים התדרוכים ההדדיים של לשכות בנט ויאיר לפיד זו כנגד זו, שלפיהם מחנהו של האחר הוא שיפיל את הממשלה, כשחישובים פריטטיים מורכבים על ראשות ממשלת המעבר מכתיבים את סדר היום.
כמו גלעד ניצבות שלוש מערכות הבחירות האחרונות. מה לא ניסו? בחירות נוספות, ממשלת אחדות פריטטית, ממשלת "שינוי". מבט מפוכח בסקרים ובמה שעברנו בשלוש השנים מאז הייתה ממשלה יציבה בישראל, מעלה שהאפשרויות כולן גרועות. כלומר, מלבד אפשרות אחת: ממשלה לאומית.
לאחר הפרישה: עבאס מגיע לביתה של רינוואי זועבי
(צילום: שמיר אלבז)
חברי ימינה ו"תקווה חדשה" קיבלו החלטה אמיצה (ורעה מאוד) בהחלטתם להצטרף לממשלה הזו בניסיון להימנע ממערכת בחירות נוספת, אבל הנה אנחנו שוב. הניסיון כשל. אם לבחון את הסקרים ואת המגמות שעלו משלוש מערכות הבחירות הקודמות, תקווה חדשה צפויה להימחק. אולי גם ימינה.
עקיבא לםדניס ויסלפורבים באופוזיציה תומכים באפשרות הזו ורואים בה הזדמנות לנקמה על הקמת הממשלה הנוכחית ודחיקתם מהשלטון. אפשר להבין את הפיתוי, אך גם אם תרחיש זה יתממש, זה יהיה ניצחון פירוס. מי שלא הצליח להשיג רוב בכנסת בארבע מערכות בחירות לא יוכל להשיג כזה אם מפלגות הימין יקרסו מתחת לאחוז החסימה. לטוב ולרע, אם הליכוד רוצה לחזור לשלטון, עליו לפתוח את הדלת לאלו שרק לפני כמה חודשים טרקו אותה בפניו לטובת הממשלה הנוכחית.
ומנגד, עכשיו, כשהברירה של ימינה ותקווה חדשה היא כיליון במערכת בחירות, עליהן לקבל החלטה אמיצה נוספת. אם בעבר הן היו צריכות לבצע חיבור בלתי נתפס כדי למנוע מערכת בחירות חמישית, כעת עליהן למצוא את הדרך לחזור לשותפות הטבעית עם המחנה הלאומי - כבר בכנסת הזו. לא לפיזור הכנסת, כן לממשלת ימין. מה שעבד בהצלחה בחוק האזרחות, יכול לעבוד גם בשגרה. כך ימנעו בחירות חמישיות וכך מדינת ישראל תזכה לממשלה יציבה ומתפקדת.
- עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הבלוג "קצת על הרבה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
