שרון סטון
סליחה, במי מדובר? השחקנית האמריקנית שעשתה גיחה מרשימה לצמרת החלומות הארוטיים שלנו לפני 30 שנה בדיוק, אחרי ההופעה האייקונית שלה בסרט "אינסטינקט בסיסי", ומאז מככבת בכל רשימת "הנשים הסקסיות" של כל שנה – כבר בת 64 ונראית טוב מתמיד.
לפני שהיא התיישבה על כיסא הנחקרים בסרט ההוא ושינתה לנצח את כללי המשחק, כמו גם את קוד הלבוש, סטון כבר הייתה דוגמנית ושחקנית עם מראה בלונדיני, עור חלק וגנטיקה משובחת. ואז הגיע "אינסטינקט בסיסי", תהילה נקודתית וקריירה ארוכה ומגוונת שהפכה אותה לאישה אופנתית במיוחד, גם אם כולם עדיין זוכרים לה את פיסוק הרגליים ההוא.
היום, כאמור, היא בת 64, בודהיסטית, מתחרטת על שהסכימה להסיר את תחתוניה בסצנה המדוברת, מרבה לדבר על חוויית הסף-מוות שעברה, ומתבטאת באומץ נגד הסקסיזם ההוליוודי ויחסו לנשים בכלל ולנשים מבוגרות בפרט.
למה אייקון? מאז 1977 ולאורך כל קריירת המשחק הארוכה שלה, הקפידה סטון להמשיך ולדגמן. בין היתר, היא שימשה כפרזנטורית של בית האופנה דיור וכעת מדגמנת לבית האופנה דולצ'ה אנד גבאנה. בקמפיין החדש של המותג היא מאובזרת בשמלה שחורה קטנה ובשני דוגמנים צעירים משני צדדיה, ומוכיחה לכל הקנדל ג'נר והג'יג'י חדיד כי העולם שייך דווקא למבוגרים. אפשר גם לשים בצד את הספקולציות לגבי האמצעים הכירורגיים והכימיים שבהם היא משתמשת כדי להיראות כפי שהיא נראית עמוק בתוך העשור השביעי של חייה. ניתן להניח שהיא לא בוחלת במפגשים קבועים עם פלסטיקאים, ועדיין, כמו שאומרים – מה ששלה שלה.
סטון בקמפיין של דולצ'ה אנד גבאנה
בהופעות הציבוריות של סטון היא לא מתכחשת לטיקט הסקסי שהביא אותה עד הלום. בסופו של דבר, חייבים להודות, היא לא זכתה לפרסום על גילום דמויות של נזירות חסודות, וגם על השטיחים האדומים היא שומרת על נוכחות סקסית, חושפנית במידה, בלי ליפול למלכודות של וולגריות (כן, אני מתכוון אלייך, מייגן פוקס). היא אוהבת בגדים מנומרים, מחשופים עמוקים ושסעים, אבל גם חליפות שחורות ואלגנטיות.
בסרט "אינסטינקט בסיסי" היא הסתובבה עם בלונד, דוקרני קרח, ומלתחה מושלמת בגוונים של חום, שחילצה את הצבע הזה לעד ממעמדו הלא מחמיא כגוון מבוגר ומיושן. אבל, כמובן, לא המלתחה החכמה מיקמה אותה בין אייקוני האופנה המיתולוגיים, אלא דווקא שמלה קטנה ולבנה, רגליים משוכלות וההיעדר הבולט של זוג תחתונים.
ההופעה הזו הכניסה אותה לרשימה המצומצמת של שחקניות שזכו לככב בהיכל התהילה האופנתי עם בגד מיתולוגי: מרילין מונרו עם השמלה הלבנה המתעופפת ב"חטא על סף ביתך", פיי דאנאוויי בחצאית עיפרון וכובע ברט ב"בוני וקלייד", אורסולה אנדרס בביקיני ב"דוקטור נו", אודרי הפבורן בשמלה שחורה ומחרוזת פנינים ב"ארוחת בוקר בטיפאני", וגם שרון סטון עם מה שהיא לובשת, ובעיקר עם מה שלא, ב"אינסטינקט בסיסי".
סטון מרבה להכות על חטא בהתייחסות שלה לסצנה הפרובוקטיבית ההיא. לאורך השנים סיפרה בראיונות רבים כי "הבמאי הבטיח שלא יראו כלום", אבל בעת ובעונה אחת היא לא מהססת לרתום ולרכוב על הסוס הזה לצרכיה. כמו צילום המחווה שלה על השער של "ווג" פורטוגל מלפני שלוש שנים, שבו היא משחזרת את הסצנה המפורסמת עם פיסוק רחב, בגד גוף שחור ועוד כמעט שלושה עשורים שלא ניכרים עליה.
שרון סטון על שער ווג פורטוגל ב-2019
למה לא? "אינסטינקט בסיסי 2". גם בגבולות המוסכמה המקובלת הגורסת כי המשכונים של סרטים מצליחים הם תמיד פחות טובים, ההמשכון הזה מתבלט בעליבותו. קשה לחשוב על סרט המשך שהיה כה מיותר ומביך כמו הניסיון הכושל הזה להיבנות מהצלחת העבר, שהצליח לנפק ארבעה פרסי ראזי – האנטי-אוסקר שמחולק לסרטים הגרועים ביותר.
ובכל זאת: עם כל הכבוד למראה ה"בלי סודות" המדובר, מבחינתי ההופעה הכי אייקונית שלה הייתה דווקא בטקס האוסקר של שנת 1998, שאליו הופיעה עם כותונת גברית לבנה ולא רכוסה של גאפ מעל חצאית טאפט של וורה וונג. היה שם הכול – המתח בין גברי לנשי, בין גבוה לנמוך, סקסיות מרומזת ומסתורין, עם שרון סטון אחת שיודעת לחבר בין כל אלה ולהיראות הכי נהדר שאפשר.
לא ברור אם סטון היא עבד לתדמית הסקסית שלה או שהיא שולטת בה ורותמת אותה לצרכיה. כך או כך, הניצחון שלה כפול – היא גם הצליחה ליצור ייצוג של מיניות בלתי מתנצלת, וגם מוכיחה ש"גיל הוא רק מספר" בכל הקשור ליופי, נחשקות, וחיים טובים.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
