אושר קיי מרומי: "עד היום קשה לי לאכול בציבור, גם כי אני אישה וגם כי אני שמנה"
העיסוק במשקל ליווה אותה מילדות, אך כעת דוגמנית הפלאס סייז בת ה-22 כבר לא רוצה להסתתר. בריאיון ראשון היא מסבירה למה האופנה הישראלית צריכה שינוי ואיך למדה לאהוב את עצמה
| פורסם: 11/05/2022
אושר קיי מרומי רוצה שיראו אותה. בגיל 22, דוגמנית הפלאס סייז הצעירה כבר לא מסתתרת בשירותים של בית הספר כמו פעם, אוכלת סנדוויץ' בהיחבא, חוששת מתגובות רעות של ילדי הכיתה. מלאת כריזמה, הומור וביטחון עצמי – גם אם זהו "תפקיד" שהיא בוחרת לגלם במהלך הריאיון הראשון שלה – מרומי לא מוכנה להתקרבן יותר, במילותיה. בניגוד לדוגמניות ששולפות מהזיכרון המודחק טראומות מתאי המדידה ברשתות האופנה בקניונים – מרומי בוחרת לפעול לשינוי ומציבה לעצמה יעדים גבוהים. "לצלם לוק-בוק (קטלוג טכני על רקע לבן, א"י) זה סבבה, אבל לא לשם כך התכנסנו", היא מחייכת, "אני מדמיינת ווג – לא דלתא".
דוגמנות מעולם לא הייתה הקלף שלה, היא מספרת. עד שלפני שנתיים פנתה אליה ריי שגב, לשעבר בעלת סוכנת הדוגמנות Juicy (שחרטה על דגלה רבגוניות ומידות גדולות) והציעה לה לדגמן. "הופתעתי, כי מה לי ולדוגמנות?" מספרת מרומי, שכיום חתומה בסוכנות הדוגמנות MATCH אשר אליה עברה לאחר ששגב סגרה את הסוכנות שלה. "ידעתי שאני מוכשרת, שאני זמרת, אבל דוגמנית? זה אפילו לא היה בראש שלי. כל מה שראיתי סביבי ועל המסך זה אנשים רזים, וחשבתי שאני חריגה וצריכה לעשות דיאטה. היום אני יודעת שאני יפה, אבל אני עדיין לא מרגישה דוגמנית. אני משחקת דוגמנית כבר שנתיים. המצאתי דמות שלא ראיתי קודם, כי לא היה לי 'מודל לחיקוי'. לא הכרתי דוגמניות כמו אשלי גרהאם, לדוגמה".
הדור שלך כבר נחשף לייצוגים מגוונים: מדוגמניות פלאס סייז ועד דמויות בטלוויזיה.
"לא היה לי מושג שיש, וברגע שהתחלתי לדגמן החלטתי שאני פועלת לשינוי. גם אם אני לא הדוגמנית הכי עובדת בארץ – כל בחורה שמנה ברחוב צריכה לבוא ולומר לי תודה. להיות דוגמנית פלאס סייז זה לא קל", היא מתחילה לדמוע, ולא בפעם היחידה לאורך הריאיון. "אני מגיעה לימי צילום ושואלים אותי אם אני מעצבת השיער או המאפרת. כשדוגמנית כמו שחר חיון מגיעה לסט, יודעים שהיא הדוגמנית. איתי זה לא נעים. פעם אחת זה פירק אותי. אני מרגישה שקשה לי וזאת רק ההתחלה, אבל מאז החלטתי שאני מחנכת. אז אולי בדוגמנות יש כבר שינוי, אבל תראה את מסכי הקולנוע. כלום".
יש שחקניות שמציגות מודל גוף אחר: מיה לנדסמן, עירית קפלן, אסתי זקהיים, שני קליין. וגם דמויות בטלוויזיה כמו יעל רגב, מאיה בצלאל, שמחה גואטה, פאולה רוזנברג. המצב היום שונה מלפני עשור.
"ושחקנית שמנה שעושה תפקיד ראשי?"
מיה לנדסמן ב"שעת אפס", שעליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן.
"אני רוצה לפתח קריירה כשחקנית, אבל הבעיה היא שאני לא מקבלת אודישנים. למה? כי תיאור הדמות שתתאים לי זה תמיד 'השמנה' ואין מספיק תפקידים מתאימים. אני רוצה שמלהקים יתאהבו בכריזמה שלי ובכישרון שלי, ולא משנה אם אני מידה 34 או 42. אני רוצה לשחק את התפקיד הראשי, את הרעה, את המצחיקה, ווטאבר. שום בחורה רזה שלומדת משחק לא מקבלת אודישנים וכתוב לה 'רזה'. לי נותנים את 'השמנה'. תודה, אני יודעת. בואו נתקדם".
מה, לדעתך, עומד מאחורי תיאור הדמות "שמנה"? היקפי גוף בלבד?
"מחפשים את הצל. זה תמיד סיפור על קבוצת בנות רזות בתיכון ולידן החברה השמנה. תמיד החברה – לא הכוכבת הראשית. אולי יש התחלה של מהפכה באופנה, אבל היא לא הגיעה לטלוויזיה ולקולנוע. כאילו אין עוד אנשים ברחוב. ואני לא אחזור ואגיד מה המידה הממוצעת בישראל".
42.
"וככה זה נראה", היא מצביעה על עצמה.
"ההתעסקות עם אוכל הייתה סביבי מגיל אפס"
היא נולדה באיביזה, גדלה בלב תל אביב, ולאחרונה עברה עם משפחתה לשכונת נווה צדק. אימהּ היא מעצבת האופנה אילה מרומי קינן, לשעבר בעלת המותג גוסטה. עם אביה שחי בספרד היא לא בקשר רציף. בכיתה י' נפלטה סופית ממערכת החינוך, לאחר שעזבה את מגמת המוזיקה בתיכון עירוני א' בעיר, וגם לימודים אקסטרניים באנקורי היו גדולים עליה. אולי כי נשארה לבד בתל אביב בזמן שמשפחתה היגרה לדבלין שבאירלנד לתקופה. לאחרונה הצטלמה לקמפיין של מותג הלבשה תחתונה, עושה צעדים ראשונים במשחק ועובדת על סינגל ראשון שנכתב על יחסיה עם אביה הביולוגי.
העניין סביב אוכל היה שם מילדות. כשחזרה מחופשות אצל אביה בצרפת, שם הקים משפחה חדשה (יש לה מצד זה שתי אחיות נוספות), היה מעיר לאימהּ שהילדה צריכה לאכול בריא ולרזות. "ההתעסקות עם אוכל הייתה סביבי מגיל אפס", היא נזכרת. "תמיד אמרו לאימא שלי לשמור עליי וזה גרם לי רק יותר לרצות לאכול, לפעמים בלי שאף אחד רואה. במשך שנים אכלתי בשירותים בבית הספר, יושבת על האסלה עם הפנים לדלת ואוכלת סנדוויץ'. אלה רגעים קשים. עד היום קשה לי לאכול בציבור, גם כי אני אישה וגם כי אני שמנה".
הסביבה העירה לך?
"הכול היה בראש שלי, הרי לאף אחד לא אכפת מה את אוכלת. לא הצלחתי לאכול מול בנים, למשל. זה תמיד הרגיש לי חזירי. הרגשתי בהמה, שזה הדבר הכי מגעיל בעולם".
פיתחת בעקבות זה הפרעות אכילה?
"בגיל 16 הייתי בולימית במשך חצי שנה, מקיאה כל דבר שנכנס לגוף. זה כבר היה סדר יום שניהל אותי, ולשמחתי זה הסתיים בבום אחרי ערב משפחתי במסעדה. חזרתי הביתה אחרי שהקאתי את החיים שלי במסעדה, ואמרתי לעצמי: 'אושר, או שתפסיקי לאכול או שתפסיקי להקיא. כי יפלו לך השיניים'".
ולאורך השנים היו לך תקופות רזות יותר?
"התגייסתי לצה"ל במידה 38, ותבין שחשבתי אז שאני יותר שמנה ממה שאני היום. הרגשתי הר. היום אני מסתכלת על תמונות שלי מלפני ארבע שנים ומבינה שהייתי רזונת".
הרזון לרזות נבע מתחושה של דחייה חברתית?
"תמיד הייתי חברותית והיו לי חברים. הבעיה זה בנים. נפגעתי בגיל 18 מבחור שהייתי מאוהבת בו עד כלות, והוא לא רצה שאתאהב בו. בתת-מודע, אני חושבת שזה כי הייתי שמנה. עד היום לא שחררתי".
כמעט כל התאהבות של גיל 18 מסתיימת בשיברון לב.
"אבל אני רומנטית והוא הנסיך שלי".
הוא כבר לא הנסיך שלך.
"אני יודעת. גם לא מגיע לו".
את חושבת שגברים מתביישים להיראות בציבור עם נשים מלאות?
"יש כאלה, אבל לא חוויתי את זה על בשרי ואני לא רוצה את המטומטמים האלה לידי. זה ילדותי וזה לא מה שאני מחפשת בגבר. תכתוב שאני רווקה".
בגיל 16 החליפה את שיעורי האזרחות במלצרות. תעודת בגרות לא השלימה. "זאת הייתה תקופה חשוכה בחיי, התקופה הכי קשה, דיכאון של שנה", היא אומרת. "חוץ מלעבוד – ועשיתי הרים של כסף במלצרות – לא יצאתי מהחדר שלי. הכול הגיע מזה שלא אהבתי את עצמי, חד משמעית. הייתי מגעילה לאנשים סביבי. שנאתי הכול בעצמי: מאיך שאני נשמעת בהקלטות קוליות ועד הגוף והפנים שלי".
במה זה שונה מכל מתבגר אחר בן 16?
"אני לא מרגישה שונה מאף אחד. אבל עשיתי דברים שאסור ומתחתי את הגבולות של עצמי".
ואיך למדת לאהוב את עצמך?
"זה היה תהליך ארוך שהגיע לשיאו בצבא. פתאום הבנתי מי אני, הבנתי שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה".
היא גויסה לתפקיד פקידת לשכה בבסיס פיקוד העורף ברמלה, ולאחר שלא הסתדרה שם הועברה לחיל האוויר. קצין המיון שפגש אותה הציע לה להיות מפיקה בלהקת החיל. שם גילתה כי היא אוהבת לשיר ובימים אלו היא עובדת על סינגל ראשון. שם זמני: אולי. "זה שיר שנכתב על אבא שלי, שאיתו אני כבר לא בקשר חמש שנים, וגם אז ראיתי אותו לשעה אחרי שלוש שנים שלא התראינו", היא אומרת. "הוא חי בספרד ואני רוצה לסגור איתו מעגל, לומר לו שאני אוהבת אותו. אבל אני לא רואה את זה קורה".
מה עם פשוט להרים לו טלפון?
"אין לי ביצים, זה מורכב. אבל אני ממש שמחה שאני עושה שיר עליו. בעיקרון לא רציתי, רציתי לשיר במסיבות, להרים, ואז נכנסנו לאולפן וכל המילים שיצאו לי זה על אבא שלי".
"לומר למישהי 'חיים שלי, את רזה מדי' זה שיפוטי"
עם האם אין לה חשבונות לסגור. זה תמיד היה שתיהן מול כל העולם, היא מגלה. האימא, אילה מרומי קינן, הקימה בתחילת העשור הראשון של המילניום את מותג האופנה Gusta, שבשיאו הפעיל שלוש חנויות בתל אביב. בקיץ 2019 סגרה האם את העסק לאחר 15 שנה לטובת סטארט-אפ בתחום האופנה.
קריירת הדוגמנות של מרומי ג'וניור והשינוי שהיא רוצה לחולל בתחום האופנה, מעלים שאלות גם על טווח המידות הקטן שהיה במותג גוסטה של האם, שלא הכיל נשים כמותה. "גם אימא שלי חטאה בזה. המידה הכי גדולה שלה הייתה לארג' והדוגמניות שהיא העסיקה תמיד היו רזות בגובה 175 סנטימטרים", מודה מרומי.
"בגלל שהיא מייצרת בארץ, אני מבינה את המעצבות שצריכות לבחור בין שלוש מידות מאחר שאין להן תקציב גדול", היא אומרת, "אתה יודע כמה בנות במידות שלי רוצות לקנות אצל מעצבות ישראליות ואין להן אפשרות? זה שוק עצום".
מעצבת אופנה ותיקה ומבוססת סיפרה לי, ולא בפעם הראשונה, כי למרות שהיא מייצרת בטווח מידות של עד 46, בסוף המידות הגדולות נשארות על הקולב.
"כי השיווק לא נכון. בחורה שמנה כבר לא נכנסת לחנויות של מעצבות בישראל כי היא מפחדת! מותגים בארץ לא רואים בשמן משהו יפה. משהו במודעות דפוק, עוד לא השתחרר".
דוגמנית הפלאס סייז הבינלאומית שי זנקו אמרה לנו בעבר שהיא מסרבת להצטלם למותגים ישראלים מתוך אידיאולוגיה, כי אין בגדים במידה שלה בחנויות. את מסכימה איתה?
"היא צודקת. אין לי בגדים שרכשתי בחנויות ישראליות".
יש את עונות, קרייזי ליין, מעצבות צעירות שמתמחות במידות גדולות.
"למה אני צריכה להתלבש בלי סטייל כי אני מעל מידה 42? נמאס לי שמציעים לנו בגדים של דודות. אין לי שום אפשרות להיכנס לקניון ולמדוד בגדים, ובחנויות בישראל אין בגדים לצעירות במידות גדולות. גם כשהגעתי לצילומים לחברה מסחרית, גיליתי שהחולצה הכי גדולה שלהם קטנה עליי. כל השומנים יצאו החוצה כי הבגד היה קטן עליי. אני גם משקרת באיזושהי צורה, כי אין להם מידות גדולות המותאמות לגוף שלי ואין לי את הפריבילגיה לוותר על יום הצילום הזה. פייר, זה שבר לי את הלב, אבל אמרתי לעצמי: טוב שזאת את, כי אני חזקה. ידרכו עליי, ואני עדיין איראה מיליון דולר".
מה חשבת על הפוסט של כתב הבידור ערן סויסה שהציג את הרזון של נטע אלחמיסטר? הרי גם רזות חוות שיימינג ברשתות.
"חד משמעית. לומר למישהי 'חיים שלי, את רזה מדי' זה שיפוטי. אולי אני עוברת משבר ומרזה או, לחלופין, משמינה בגללו? שמחתי לקרוא את התגובות לפוסט שהיו בעדה. נכון, יש עוד הרבה בנות שאוכל מנהל אותן, אבל אני כבר לא שם. לא מזמן הייתי ביום צילום והייתה איתי דוגמנית כל כך רזה, שכל היום התעסקה בכמה שהיא צריכה לעשות דיאטה בזמן שאני אוכלת מולה קובה במיה. בנות, תתרכזו בכמה שאתן יפות, בדברים שאתן טובות בהם – לא במה לא לאכול. שמן הוא לא מסכן. אני שמנה, נקודה".
הפקת אופנה בראש הכתבה:
צילום: עמית סליקטר | סטיילינג: מאור רבין | איפור: ארקדי דור | עיצוב שיער: מורן אטיאס | הפקה: אושר קיי מרומי, מאור רבין, עמית סליקטר | בגדים: עליונית אדומה שקופה, shayshop | שמלת טול שחורה, שחר אבנט; תכשיטים, עודד קאשי | שמלת מיני מעור ומגפיים – shayshop; טבעות, Milly Vishnia | כותונת (מתחת למים), shayshop; תכשיטים, עודד קאשי | ז'קט אדום וגוזייה – דיזל; תכשיטים, עודד קאשי | מחוך אדום וחצאית – Shay Greenberg X Groco08Blast; נעליים, מיו מיו; טבעות, Milly Vishnia; תיק, Kesh | לוקיישן: Selina Ramon
