31
כותרת: לא עוצר באדום

למה יינות קינוח לא מצליחים בארץ?

בשילוב עם השוקולד הנכון, הרוקפור המדויקת או הגלידה המתאימה טעם חדש ונשגב יכול למלא לכם את חלל הפה והחוויה יכולה להעיף אתכם לשמים - אז למה על אף כל הניסיונות והמאמצים, יינות קינוח לא מצליחים להתרומם בארץ? לאבירם כץ יש כמה המלצות שאולי ישנו את כל מה שחשבתם על יין מתוק

אבירם כץ | פורסם:16/10/2021
בלא מעט השנים שאני עוסק בענייני יין ואלכוהול, אני יכול לחשוב על לא מעט הצלחות שרשמתי לזכותי, וסליחה אם זה נשמע שחצני, זו לא הכוונה. למשל, אם החלטנו לקדם יין מסויים, סגנון מסויים או אזור מסויים, בדרך כלל הצלחנו.
רק דבר אחד אני עד היום לא מצליח לפצח: 15 שנים שאני כישלון מתמשך בכל מה שקשור ליינות קינוח. ומה לא ניסיתי - כוסית מוסקט מתוק במחיר של עודף מעשרים; סות'רן בן 20 שנה; פורט וינטאג' נדיר ב-100 וקצת שקלים לכוס; קינוח שמגיע לצד יין מתוק שהולם אותו; גבינה חריפה לצד יין מתוק שמתלבש בול על הטעם; חתיכת שוקולד עם שלוק פורט. כלום לא עבד.
כתבות נוספות בנושא יין שיכולות לעניין אותך:
והיו גם הדרכות, טעימות לצוות, ואפילו כמו סוחר סמים טוב חילקתי יינות קינוח על חשבון הבית למאות לקוחות, רק כדי שיתאהבו בזה ובפעם הבאה יזמינו על חשבונם. אבל כלום. יוק. נאדה.
צילום: טל צרויהעם רוקפור, עם שוקולד או עם גלידה (צילום: טל צרויה)
ואני מוצא את עצמי שואל לא פעם - איך, ריבונו של עולם, יש אנשים שמשלמים 400 שקל על קברנה ישראלי שנחשב פרימיום, אבל כל כך קשה לשכנע אותם להיפרד מסכום שעולה בקבוק מינרלים תמורת כוסית פורט שתעיף להם את החוויה לשמיים?
לדעתי המקצועית, זו טעות כי יינות מתוקים ויינות מחוזקים הם עולם מופלא, מרתק וטעים לאללה. לשמחתנו (או לצערנו, תלוי איך מסתכלים על זה), עקב ירידת הפופולריות של היינות המתוקים בכל העולם בשנים האחרונות, גם המחירים נוחים.
אז למה היינות המתוקים האלה, שבעבר פיארו שולחנות של מלכים ועיטרו מרתפים של קיסרים, ובעבר הלא רחוק גם זכו להילה של יינות נדירים ונחשקים, איבדו מזוהרם בעשור האחרון?
אני חושב שאפשר להצביע על שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא האופנה הרווחת אצלנו לפיה יין יבש שווה יין מדליק, ויין מתוק הוא לכאורה פשטני וחנפן. כן כן, יש אנשים שלא אוהבים להודות שהם אוהבים מתוק, גם באוכל וגם במשקאות. הסיבה השנייה היא כל העניין של שתייה ונהיגה: מאז שהחלו לאכוף באירופה את חוקי הנהיגה תחת השפעת אלכוהול, צנחה כל הקטגוריה של הדז'סטיפים - מקוניאק ועד פורט. אף צרפתי הגון לא יוותר על בקבוק היין שלו בארוחה, אבל כשאחר כך יש עוד שעה של נהיגה הביתה והמשטרה אורבת בדרך, הוא יעדיף לסיים עם אספרסו ולוותר על הגראפה.

איך מייצרים יינות קינוח?

חשוב לזכור שיינות קינוח זה שם כללי ובטח לא הגדרה רשמית, לכמה משפחות יין. בשביל לעשות סדר בנושא אזכיר שתי טכניקות ייצור עיקריות:
יינות מתוקים מחוזקים - (פורט ושרי הם המפורסמים שבהם) במהלך התסיסה האלכוהולית (בה השמרים אוכלים את הסוכר והופכים אותו לאלכוהול) מוסיפים כוהל, שהורג את השמרים, כך שהתסיסה נפסקת ומה שאנחנו מקבלים זה לא מעט סוכר שנשאר בענבים, כי השמרים מתו לפני שהפסיקו להפוך אותו לאלכוהול.
מאידך, אחוזי האלכוהול גבוהים יחסית, נוכח החיזוק. בדרך כלל יינות אלו נעים בין 17%-20% כוהל. בגלל התהליך הזה, שכולל לא מעט חמצון באוויר, הבקבוקים יכולים להישאר פתוחים במשך זמן רב. רוב הפורטים, מדיירות ושרי יחזיקו מעמד פתוחים כמה שבועות בקלות.
צילום: shutterstockיין קינוח (צילום: shutterstock)
יינות מתוקים שאינם מחוזקים - לרוב אלה יינות מבציר מאוחר. ההסבר פשוט מאוד: ככל שמשאירים את הענבים זמן רב יותר על הגפן, כך רמת הסוכר בהם עולה (פוטוסינתזה), ובתהליך העשייה במקום להתסיס עד לכדי יובש מוחלט, משמרים את הסוכר הטבעי שבענבים.
לפיכך, יינות קינוח של בציר מאוחר יתאפיינו באחוזי אלכוהול נמוכים (7%-11% כוהל לערך). יוצאי דופן בקטגוריה הזו הם היינות הנגועים בוטריטיס - אותו ריקבון אציל שפוגשים ביינות סוטרן וטוקאיי המפורסמים והיקרים. הפטריה התוקפת את הענבים, מצמקת אותם כך שריכוז הסוכר בהם עולה פלאים, ועדיין הם מצליחים להגיע לאחוזי כוהל גבוהים יחסית, וכמובן מקבלים כך את האופי המיוחד שלהם.
גם יינות קרח (אייסוויין) נכנסים תחת קטגוריית משפחת הנבצרים מאוחר: באזורים הקרים ביותר (גרמניה, אוסטריה, קנדה) משאירים את הענבים עד שהם פשוט קופאים בכרם. וכך, המים שבעינב קופאים, ואז בסחיטה עדינה אנחנו למעשה מקבלים ריכוז סוכרים גבוה מאוד, מגובה בחמיצות טובה שעוזרת לאזן את הסיפור.
מדובר ביינות יקרים בגלל תהליך הייצור, וגם, בשל ההתחממות הגלובלית יש פחות ופחות שנים קרות מספיק כדי שהענבים יקפאו בכרם. בניגוד ליינות המחוזקים, יינות בציר מאוחר יחזיקו מעמד פתוחים פחות זמן, אבל עדיין - לא צריך להיות טהרנים: ברוב המקרים הודות לסוכר, היינות יחזיקו מעמד פתוחים שבועיים-שלושה ועדיין יספקו הנאה מירבית.

המלצות לשילובים קלאסיים נהדרים שאתם חייבים לנסות בבית

שימו לב כמה זה פשוט: לא מדובר ברשימת מרכיבים ארוכה ומייגעת, וגם לא צריך להיכנס למטבח ולהכין מתכונים. את המצרכים האלה יש בכל סופר (אם כי עדיף להשקיע במוצרים איכותיים באיזו מעדנייה טובה). חשוב לזכור שהיינות האלה יכולים להחזיק מעמד בבקבוק במשך שבועות ארוכים אחרי הפתיחה, כך שלא צריך לחשוש לפתוח בקבוק ולדאוג שמא לא תסיימו אותו תוך יומיים.
פורט פשוט עם שוקולד
פורט ושוקולד הם צמד חמד פשוט וממכר, שמעצימים זה את טעמו של זה. אני חובב שוקולד מריר לצד פורט LBV (Late Bottled Vintage), שזהו למעשה פורט משנת בציר אחת המשוחרר לשוק כשהוא כבר מוכן לשתייה, בניגוד לפורט וינטאג' שמרגע שחרורו לשוק כדאי ליישן אותו שנים ארוכות בבקבוק. חוץ מזה גם מחירי הפורט וינטאג' מרקיעי שחקים.
לא משנה איזה פורט תשתו ואיזה שוקולד תבחרו - חפיסה פשוטה מהסופר או פרלינים מפונפנים מבוטיק יוקרתי - ההנאה מובטחת
זה פורט נגיש מאוד במחיר ובטעם. אם אתם חובבי שוקולד חלב, לכו לכיוון של פורט טאוני (Tawny) בהיר יותר (במיוחד אם יש שילוב שקדים או אגוזים בשוקולד) או אפילו על רובי (Ruby), סגנון הפורט המתוק והפשוט ביותר.
צילום: טל צרויהיין מתוק עם שוקולד, חוויה לחיך (צילום: טל צרויה)
כך או כך, לא משנה איזה פורט תשתו ואיזה שוקולד תבחרו - חפיסה פשוטה מהסופר או פרלינים מפונפנים מבוטיק יוקרתי - ההנאה מובטחת.
סוטרן ורוקפור
מדובר באחת מקלאסיקות העל של התאמת יין ואוכל: בפינה האחת - גבינת רוקפור כוחנית וחריפה, ובפינה השנייה - סוטרן מתוק מתוק, אלגנטי ומורכב. הפכים משלימים. ביס מהגבינה, שלוק מהיין, ובפה מתרחש קסם אלכימי.
הטעם של הגבינה כבר לא חריף, מתיקות היין נעלמת, וטעם חדש ונשגב מציף את הפה. אי אפשר להסביר, חייבים לנסות
וכמו בשיר הילדים על הכחול והצהוב ש"התערבבו בו בו וכך נולד הצבע הירוק", ככה הטעם של הגבינה כבר לא חריף, מתיקות היין נעלמת, וטעם חדש ונשגב מציף את הפה. אי אפשר להסביר, חייבים לנסות.
סוטרן הוא יין קינוח, מהמפורסמים בעולם, המגיע מאזור בורדו וייחודו בכך שהוא מופק מענבים נגועים בבוטריטיס, ה"רקב האציל", שמתפתח רק בתנאים מאוד מסויימים (ענייני לחות וטמפרטורות) ואז ענבים שנראים רקובים - פשוטו כמשמעו - דווקא מפיקים יינות מרוכזים, עשירים ועם אותו אופי בוטריטיסי ייחודי.
צילום: טל צרויהיין מתוק עם גבינת רוקפור: מומלץ לנסות בבית (צילום: טל צרויה)
אלו יינות בעלי יכולת התיישנות כמעט אינסופית (בציר טוב יחזיק מעמד גם מאה שנה). עם רוקפור, כאמור, מדובר באם כל הקלאסיקות, אבל אם מחפשים תחליפים פשוטים וזולים יותר, אותו עיקרון של גבינה כחולה חריפה (רוקפור, גרוגנוזולה, דנאבלו וכו') ויין קינוח לבן עם מתיקות גבוהה (יינות בציר מאוחר, וגם דברים נחשבים יותר דוגמת אייסווין, טוקאי וכו') - יעבוד היטב וניגודיות הטעמים תהפוך לשלם הרמוני.
גלידת וניל ושרי פדרו חימנז
פדרו חימנז הוא שרי מתוק ביותר, מרוכז ועשיר, עשוי מענבי פדרו חימנז שהושארו להצטמק (מה שהעלה את ריכוז הסוכר בהם). את האפוגטו, גלידה עם אספרסו, רובכם ודאי מכירים. אז כאן, במקום אספרסו - קיבלתם אלכוהול בגלידה שלכם. תודו שזה מתבקש.
תתארגנו על גלידה באיכות טובה, ואותה תטביעו בשרי בנדיבות, כך שבהתחלה תאכלו בעיקר גלידה עם נגיעות אלכוהול, ולקראת הסוף הכל נמס ומתקבל מעין מילקשייק אלכוהולי סליזי וממכר
מדובר בקינוח ספרדי פשוט ופופולרי, ואחרי שתנסו פעם אחת, אני מבטיח שתחזיקו בקבוק פדרו חימנז דרך קבע בבית. תתארגנו על גלידה באיכות טובה (אפשר גם וניל עם פירות, שוקולד, וכל טעם שמנתי אחר יעבוד), ואותה תטביעו בשרי בנדיבות, כך שבהתחלה תאכלו בעיקר גלידה עם נגיעות אלכוהול, ולקראת הסוף הכל נמס ומתקבל מעין מילקשייק אלכוהולי סליזי וממכר. ככה לפחות אני אוהב את זה.
לדעתי זה הקינוח הכי מהיר הכנה בעולם, ובטח עכשיו כשכל כך פשוט להזמין גלידה טובה הביתה, ובום טראח - סתם עוד ערב ביתי רגיל על הספה מול הטלוויזיה מקבל טוויסט בעלילה והנה הסלון שלכם השתדרג לאווירת מלון חמישה כוכבים.
אבירם כץ הוא איש יין ממסעדת הבסטה בתל אביב
לכתבה זו 31 תגובות
הוספת תגובה
31

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
20.

טעמתי בעבר לא מעט יינות קינוח מחול בעיקר אבל גם מהארץ . אחד היינות שהשאיר בי רושם עז הוא יין בסגנון פורט בשם חצב , המיוצר במשק הנמן במושב נוב -רמת הגולן. מומלץ ושווה ביותר.

19.

שתיתי בקנדה יין קינוח. ice wine מתוק ואלכוהולי. שום דבר בארץ לא מזכיר או מתקרב לטעם ולחוויה. נכון, התנאים שלנו שונים, ברמת הגולן היה ניסיון להקפיא ענבים לאחר הבציר שלא צלח. צריך להודות שהתנאים בארץ לא ממש מתאימים ליינות קינוח טובים.

comment-2-comment

18.

אני אוהב את ארומת המוסקט ובהחלט אוהב יין קינוח והכל היה טוב לולא הגעתי לקנדה ושתיתי icewine עפתי, אין מילה אחרת. אין מקום להשוואה, טעם היין שמופק מעינב קפוא הוא טעם גן עדן. מתוק ואלכוהולי. בקבוק של 375 מל"ל עולה 50 דולר (יקר) והוא נחטף מהמדפים... קטונתי מלייעץ אבל הטמפרטורות בארץ אינן מתאימות כנראה לסוג יין כזה...

17.

16.

והוא צודק מאוד. כמי שמייצר יינות מחוזקים. גם לבן וגם אדום אני מכיר את התגובות הקיצוניות מסלידה ועד הערצה והתלהבות. ואני מקווה שיותר ויותר אנשים ישלימו לעצמם את חוויית הארוחה בקינוח מתוק. או יתענגו עליו לקראת שקיעה על המרפסת.

15.

או כמו שקראו לו בצה"ל - יין פטישים אולי הצעירים של היום שכבר לא מכירים את היין הזה מהצבא יהיו פתוחים יותר לרעיון עוד כמה שנים כשיהיה להם מספיק כסף להוציא סכום של בקבוק על כוסית קטנה...

14.

מומלץ בחום.

13.

רוב היינות הישראלים שמתיימרים להיות יינות קינוח הם פשוט גרועים ובמקרה הטוב מזכירים את יין הפטישים הצבאי. שנית תרבות היין היא תרבות צעירה ומתפתחת בארץ , בצריכה לנפש אנחנו רחוק מאד מהממוצע האירופי ואנחנו רחוקים מלאמץ את הרגלי שתיית היין באירופה או אפילו בארה"ב ובהן גם לגימת יין קינוח

comment-2-comment

12.

מספיק לקרוא את הפסקה הראשונה של הכתבה כדי לא לרצות להמשיך. הבן אדם מרוכז בעצמו ולא במקצוע

11.

10.

ויינות מתוקים גם ככה כבדים. אם כבר להעדיף את הריזלינגים הגרמניים ואת הטוקאי שיש בהם חמיצות על פני הסוטרנים.

comment-2-comment

דווקא יינות הקרח והפורט מתאימים מאוד למזג האויר הישראלי.

comment-2-comment

עשיתי משהו רע לעצמי? פורטים טאוני יכולים ללכת יופי בקוקטיילים או עם קרח. סוטרנים זה גוש סוכר תקוע בגרון.

9.

8.

יש עלייה גדולה מאד יחסי לעבר בצריכת פורטים איכותיים כולל בסיס.

7.

comment-2-comment

ל 7 לא כתוב כחול ואדום סתם השמצה.

6.

לא אופנה, לא טרנד ולא אכיפה של שתייה בנהיגה, כי לזה יש נהג תורן. יין קינוח פשוט פחות עובר על הלשון, קצת מזכיר יין קידוש וגם הרבה יותר עתיר בקלוריות וסוכר, מה שלא מתאים להרבה אנשים בעידן של הרבה יותר מודעות למה שנכנס לפה ושמירה על תזונה מאוזנת. זה הכל. לא צריך לחפש סיבות יותר מורכבות כמו 'אנשים שמתביישים באנינות הטעם שלהם'...

5.

4.

3.

אבירם כץ אכן מומחה גדול והכתבה מעניינת. עם זאת סות'רן זהו כיתוב שמתאים ל Southern כמו למשל המשקה Southern Comfort. יין הקינוח המשובח ראוי להיכתב סוטרן שזהו התעתיק של Sauternes

comment-2-comment

2.

comment-2-comment

1.

אני ניסיתי כמה פעמים, יינות תוצרת הארץ ונשבעתי שאינני מנסה עוד. אותו הדבר עם דבש ושמן זית, שבתקשורת הופץ שזויפו. לסיכום, יין, דבש ושמן זית---אינני קונה בכלל, כבר הרבה שנים. אבל, זה נוגע לעצמי, בלבד.

comment-2-comment

כואב לך להוציא כמה שקלים יותר על שמני זית איכותיים ויינות תוצרת ישראל, ולכן אתה מלכלך על כל הענף.

comment-2-comment

בתור אנינת טעם יש יינות ישראלים סופר טעימים וכך גם לגבי דבש ושמן זית. נשמע כמו אדם שאין לו מושג וסתם היה לו דחוף להגיב לכתבה שלא רלוונטית לו.

comment-2-comment

איך קונים יין, שמן זית ודבש איכותי תוצרת הארץ. מעולם לא קניתי אף אחד מהמוצרים האלו שזה לא תוצרת הארץ (וגם תמרים).

comment-2-comment

רונה,למה לפסול? יעקב צודק, יותר ממך. הוא טעם ולא אהב. ולפעמים התנסות ראשונית שלילית הורסת לתמיד. הנה למה : ככל מי שגדל בשנות ה60 וה70, גם אני (כמו יעקב) התרגלתי לשוקולד פרה של עלית, קפה נמס מאותו יצרן ומוצרי תרד קפוא (סנפרוסט) ושימורים. מה משותף לשלושת המותגים הללו ? הם פשוט מבחילים. כיום, לאחר שנחשפתי לשוקולד, מסוגים שונים, אני "מכור" לשוקולד זול להפליא של צ'וקור, שמשווק באמצעות אלדי במחיר "התאבדות". 1.39 $ ל150 גר'. מזכיר את מותג "ליבר" שלא הצליח בישראל. בביקורים בישראל מנסים לכבד אותי בשוקולד פרה. אפשר להקיא מזה. והתרגלתי לחשוב (עם העצמות ומיצי הקיבה) שאני עוף מוזר ששונא קפה, עד שנחשפתי לקפה איכותי יותר, אבל מעולם לא התגברתי על הסנטימנט השלילי. כמו כל ילד שגדל באותה תקופה שנאתי תרד כי המוצרים ששווקו בישראל מתבססים על תרד רקוב שאינו ראוי כלל למאכל אדם. מקבלים טעם וריח "אפייני" שאם התרד הטרי שלי מריח אפילו קצת, אני זורק ! אבל אף אחד לא טרח לספר לנו שמדובר במוצרים פגומים שאינם ראויים למאכל. אז טיפחנו סנטימנט שלילי למוצר שהכרנו ושייכנו למוצר הכללי את הטעמים והריחות המבחילים של התחליפים הלא ראויים ששווקו בישראל כמותגים מובילים לכאורה. תנסי למשל לאכול יוגורט איכותי (ומספיק יופלה או דנונה) ואח"כ לחזור לאכול "פריגורט". אגב, בענייני תרד, אני מתיימר להיות מי שמכין את הפאלאק פאניר הטוב בעולם, או מתחרה בכיר על התואר ואני בדיוק הישראלי שקונה קברנה סוביניון ישראלי בכמה עשרות שקלים לבקבוק. אז מה? אני גם טועם באותו יקב (גליל ודלתון, החביבים עלי) יינות פלצניים במאות שקלים שזכו במדליות במבחני טעימה בינלאומיים, ועם טעמים מעושנים, מיושנים, ועם עובש... או ויסקי משובח מויסקונסין עם טעם של עץ אלון רקוב. מה לעשות, לא מתחבר לזה. אז אני אמור להתמכר לתחושה שאני פלצן בכיר בגלל שאני דוקא כן מסוגל לזהות איזה עץ אלון רקוב ומגעיל זה בדיוק? הלכתי פעם לייקב בוטיק ורכשתי בקבוקים מהבץ' האחרון שטעמתי ונמכרו מעל 100 ש"ח לבקבוק והיו שווים כל אגורה, וגם יין מהבץ' הקודם ("בהנחה, רק" 90 ש"ח) שהיה יין תבלינים זול לבישול במקרה הטוב. אבל שניהם זכו לביקורות נלהבות של הטועמים שבניגוד אלי כנראה קיבלו כסף בשביל מה שהיה להם לומר. היה מקום להתלהב מהמוצר הבשל ולפסול לגמרי את המוצר הבוסרי. הלא ראוי. ומה אם לא בא לי להיות צרכן מותגים טרנדיים ומבחילים? אני מת על גבינות אבל רוקפור לא עושה לי טוב בפה. אז לדעתך אני צריך להתגבר על הכאב הפיזי שזה עושה לי בבלוטות הטעם, רק כי לך זה טעים? ויינות מתוקים שהחשיפה ליין פטישים הרסה לי לתמיד? נכנסתי פעם עם המעבדה של אשתי ממכון ויצמן למסעדה יוקרתית בתל אביב והגישו לנו יינות, אחד היה בלתי ראוי לשתיה. אמרתי זאת ל"סומלייה" מלצר היינות המפונפן שהיה מופקד על שולחננו. הוא טעם ולא הבין על מה הטענות שלי, אז הוא הזעיק את "המום"חה שבא מהבית ואישר את טענותי. כלומר, שניהם פלצנים שלא מסוגלים לזהות יין שהפך למים מעופשים, גם כשאומרים להם את זה בפרצוף. והם מתפרנסים מזה, לכל הרוחות, הם לא אמורים להיות תתרנים במקצוע הזה, נכון? ואולי לא מספיק לקרא ביקורת יינות ולשנן מה אמרו על היין הזה לפני כמה עשרות שנים ביבשת אחרת? לדעתי אתה די מתבזה כאשר אתה מגלגל את היין על הלשון ומדקלם איזה יינן בכיר ממחוז בורדו, על מה שכבר מזמן הפך לחומץ בן יין כי כילד, האמנתי ששמן זית ורוטב סויה הם הדברים הכי מבחילים שאמא שלי החזיקה מתחת הכיור במטבח. צר לי, כמי שהתבגר והתגבר ולמד ששמן זית ישראלי יכול להיות הכי טוב בעולם, ורוטב סויה עדיף לקנות מיובא (וזול, קשה להתאכזב מקיקומן, אם אינו "פג תוקף") ואני כמעט לא צורך דבש, כנראה כי נחשפתי לאותו מוצר מבחיל שמרתיע גם את יעקב מלנסות שוב מותגים ישראלים, שלשמחתי, על חלק מהסנטימנטים השליליים הללו, אני אישית כן התגברתי. למשל פעם שנאתי דגים. למה? בגלל הבקלה הקפוא. ומה לזה ולסלמון וטונה טריים? סיכום : התייחסותך אליטיסטית ומתנשאת שאינה במקום. מדובר באנשים - שבניגוד לכמה "פלצנים" שאני מכיר ולא מחבב במיוחד - אינם מתכופפים בפני טרנדים ומכונות יחס"צ אלא מאמינים לחוש הריח והטעם שלהם ! ואסיים בבדיחה Coffee is not my cup of tea. בתקווה שהצלחתי להסביר למה. מה לעשות, אני כן מסוגל להריח באף מה שאחרים חייבים לטעום עם הלשון, אבל בפה זה עדין עושה לי בחילה, גם 40 שנה אחרי הקפה הנמס של עלית, וחשוב לא לשכוח את היהלום שבכתר. הקפה של הצבא. גילוי נאות, נפרדתי פעם ממישהי בגלל הריח שהיה לה מהפה, אפילו שבוע אחרי שהיתה שותה קפה נמס עלית. בדקנו. היא היתה מפסיקה לשתות קפה, שבוע לפני שהייתי חוזר מהמילואים. לא עזר, למרות שאהבתי אותה. פשוט, לא יכולתי לישון איתה באותה מיטה

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה