היומן האבוד ששרד את השואה, הגיע ל"יד ושם" 80 שנה אחרי שנכתב במסתור: כשסביבה משתוללת המלחמה, בחרה גיטלה אדרברג הצעירה לציין את חג החנוכה באיור של חנוכייה גדולה ומאירה, ולצידה מילות השיר "מעוז צור", שאותן כתבה בכתב עגול ומסודר על סמך זיכרון בלבד.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
יומנה של אדרברג (לימים רייזין), שגדלה בצרפת, מספק הצצה לעולמה של צעירה יהודייה וציונית בתקופת השואה, כשבין מעצרים לשהייה במסתור העבירה את ימיה בכתיבת תפילות השבת, "התקווה", ואיורים צבעוניים של עובדי אדמה לצד מילות השיר "בוקר בא ולעבודה".
קראו עוד בערוץ היהדות:
בשנת 1942 העניקה אדרברג את יומנה לרב הנרי יצחק שילי, רב קבוצת הנוער בבית כנסת במונפלייה שבה לקחה חלק, כשנאלצו להיפרד. מאז שמר הרב שילי את היומן עד לפטירתו בשנות ה-70. רק לאחרונה, כשעשה סדר בחפצי אביו, מצא אותו בנו של הרב, ג'אק, ומסר אותו - לצד פריטים נוספים ששמר אביו מתקופת השואה – ל"יד ושם" בירושלים, במסגרת הפרוייקט "לאסוף את השברים" לאיסוף פריטים מתקופת השואה.
5 צפייה בגלריה
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
(צילום: באדיבות יד ושם)
ב"יד ושם" חקרו את היומן והתחקו אחרי סיפורה של אדרברג, שנולדה ב-1921 בפולין אך חיה עם משפחתה בצרפת. אביה, מורדקה וולפה אדרברג, היה שען מוערך. עם התגברות הפוגרומים בפולין לפני המלחמה, הבינה המשפחה המורחבת שלא ניתן להישאר בה וחלקם עלו לארץ ישראל. משפחת אדרברג עברה לגרמניה, לאחר מכן לשוויץ ומשם לצרפת. ב-1940 עברה המשפחה למונפלייה שבדרום צרפת.

יומן בשלושה חלקים

בילדותה שמעה אדרברג מאביה סיפורים רבים מהתנ"ך, והיהדות מילאה תפקיד חשוב בחייה. היא כתבה בעברית והתעניינה מאוד בשפה. לאחר פרוץ המלחמה הצליחה להמשיך בלימודיה בתיכון, אך לא הורשתה לגשת לבחינות משום שהייתה יהודייה. בנה של אדרברג מספר כי בשלב מסויים במהלך המלחמה מסרו אותה הוריה למשפחה נוצרית שהסתירה אותה, לאחר שמכריהם נעצרו. רוב בני המשפחה מצד האם נרצחו בטרבלינקה, וחלקם עלו לארץ ישראל.
5 צפייה בגלריה
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
(צילום: באדיבות יד ושם)
הרב שילי, יליד 1906 באופנבורג שבגרמניה, גדל בצרפת ובזמן המלחמה שימש כרב קהילת מונפלייה עד 1943 - אז עבר לאזור אחר בצרפת. במהלך הפרידה מהקבוצה, מסרה לו אדרברג את יומנה.
היומן שנכתב בחלקו הגדול בעברית וכן בצרפתית, כולל שלושה חלקים: "זמירות לשבת", "שירי עם" ו"שירי ציון", המעידים על נערה מאמינה וציונית, שראתה את עתידה בארץ ישראל. את החלק של הזמירות פתחה אדרברג עם טקסט מתהילים (מזמור לדוד) "הבו לה' בני אלים" שהתבסס על זיכרונה, לאחר מכן המשיכה עם חלק מתפילת מוסף השבת "ישמחו במלכותך שומרי שבת..." ועוד.
5 צפייה בגלריה
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
(צילום: באדיבות יד ושם)
בחלק של שירי העם כתבה אדרברג את מילות "הללויה", "הנה מה טוב ומה נעים", "מעוז צור" (לצד איור של חנוכייה מאירה), "אם אין אני לי מי לי" ועוד. את החלק של שירי ציון פתחה עם "התקווה" והמשיכה עם שיר על יוסף טרומפלדור "בגליל, בתל חי", ציטוט של בנימין זאב הרצל "אם תחפוצו אין זו הגדה" (כך במקור), "אומרים ישנה ארץ" של שאול טשרניחובסקי ועוד.

"אמא הזכירה את היומן"

לאחר המלחמה נפגשו שוב השניים. הרב שילי מונה למנהל המכללה לרבנות והצטרף לבית הדין הרבני בפריז. הוא הלך לעולמו בשנת 1975. אדרברג ומשפחתה חזרו לפריז, שם גילו כי ביתם נשדד כליל. ב-1948 פגשה את ז'אן רייזין, וביולי 1949 נישאו השניים. מי שהשיא אותם היה לא אחר מאשר הרב שילי, שעימו שמרה אדרברג על קשר. לזוג נולדו שלושה ילדים. לאחר השלמת לימודי רוקחות, פתחה אדרברג בית מרקחת בפריז. בהמשך נישאו ילדיה והיא הפכה לסבתא ל-11 נכדים. אדרברג הלכה לעולמה ב-2010.
5 צפייה בגלריה
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
(צילום: באדיבות יד ושם)
עם הגעתו של היומן עידכן "יד ושם" את המשפחה של גיטלה במציאתו. "אימי הזכירה את היומן כשסיפרה לנו שהייתה טובה בקליגרפיה ועסקה בזה הרבה בזמן המלחמה", מתאר דניאל רייזין, בנה של אדרברג-רייזין. "במשפחה דיברו על אירועי השואה בעיקר מהצד של אבי, שרבים מבני משפחתו גורשו. לאימי הייתה הערכה רבה לרב שילי והיא שמחה מאוד שפגשה בו שוב. לכשיתאפשר, אשמח מאוד להגיע ל'יד ושם' ולראות את היומן. כל ביקור במקום הזה מהווה אירוע יוצא דופן, וכעת עם הקשר האישי אני בטוח שזה יהיה משהו אחר".
5 צפייה בגלריה
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
מתוך יומנה של גיטלה אדרברג
(צילום: באדיבות יד ושם)