הרבה סוגיות מוסריות, בריאותיות וסביבתיות קשורות בגידול ואכילת בשר מהחי, ובשנים האחרונות עם גידול האוכלוסין והעלייה באיכות החיים בעולם מחד ומשבר האקלים מנגד, גברו המאמצים לייצור מסחרי של בשר מתורבת (ולא מלשון תרבות אלא מלשון תרבית).
גידול בעלי חיים למאכל גורם להם סבל רב, במהלך הגידול, השינוע והשחיטה. בשר מהחי, ובעיקר בשר אדום, הוא גם מקור עיקרי לשומן רווי ולכולסטרול בגוף האדם, וכיוצא בכך גם להשמנת יתר. זאת ועוד, בשר אדום קשור לסיכון מוגבר למות מסרטן, התקף לב, מחלות בדרכי הנשימה, שבץ, סוכרת, דלקות שונות, אלצהיימר, מחלות בכליות ומחלות בכבד. בנוסף, בגידול בעלי חיים משתמשים לא פעם בתרופות, מאנטיביוטיקה ועד סטרואידים, שמגיעות גם אלינו, והוא גם מקור למחלות זואונוטיות, שעוברות מבעלי החיים לבני האדם. עם זאת, יש לזכור שלאכילת בשר מהחי יש גם תועלות בריאותיות שונות, למשל זמינות בצריכת חלבון וברזל, גם אם ניתן למצוא להן חלופות.
גידול בעלי חיים למאכל צורך גם משאבי טבע רבים, ואחראי ללא מעט פליטות של מזהמים: לאוויר, לקרקע ולמקורות מים. לדוגמה, כ-70% מהקרקע החקלאית בעולם משמשת לטובת משק החי, וגידולים אלה אחראיים לזיהום מקורות מים עילאיים ותחתיים בשפכים ובתרופות שונות. אחת ההשפעות הסביבתיות העיקריות של גידול צאן ובקר היא פליטה מוגברת של מתאן, כתוצאה מתהליכי עיכול ותסיסה. למעשה, משק החי אחראי לפליטה של כ-30% מהמתאן מתהליכים אנושיים בעולם, יותר מהפליטות במהלך ההפקה והשימוש בדלקי מאובנים.
מתאן, שהוגדר רק לאחרונה על ידי דו"ח מומחים של האו"ם כאחראי ל-30% מההתחממות מעשה ידי אדם מאז טרום העידן התעשייתי ועד היום, הוא גז חממה אגרסיבי יותר מפחמן דו-חמצני. כלומר, ההשפעה של כל מולקולת מתאן באטמוספירה על ההתחממות הגלובלית משמעותית יותר, וק"ג של מתאן שווה ערך ל-84 ק"ג של פחמן דו-חמצני. יחד עם זאת, מתאן מתפרק באטמוספירה הרבה יותר מהר מפחמן דו-חמצני. לכן הפחתת הפליטות שלו צפויה להשפיע מהר יותר על מיתון משבר האקלים.
בדיוק לתוך המורכבות הזו, נכנס למשוואה הבשר המתורבת או הבשר הסינטטי. בשר זה, שמגודל בתנאי מעבדה, תוך חלוקה מואצת של תאי גזע של שריר בשילוב חלבון מהצומח, מוצג לאחרונה כאחד מהפתרונות המשמעותיים להפחתת פליטות המתאן בפרט וגזי החממה ככלל, ולמיתון המשבר האקלימי. לצד זאת הוא גם מאפשר להפחית את השימוש במשאבי קרקע ומים, ואת השפכים, הפסולות והפליטות לאוויר הכרוכות בגידול בעלי חיים, כמו גם את חלק מההשפעות הבריאותיות השליליות של הבשר ואת הפגיעה בבעלי החיים עצמם. הבשורה מובילה למרוץ מואץ של מעבדות מחקר וחברות ביוטק רבות בעולם לפיתוח תחליף בשר מתורבת שיהיה טעים, בריא, נגיש וזול. גם ידוענים רבים, כמו לאונרדו דיקפריו ואשטון קוצ'ר, החליטו להשקיע בתחום, ואפילו בחברות ישראליות שנמצאות בחזית העולמית.
אבל כמו לכל טכנולוגיה או חלופה, גם למעבר לצריכת בשר מתורבת יש חצר אחורית, והוא מעלה לא מעט שאלות סביבתיות. אחת הסוגיות העיקריות היא סוגיית האנרגיה. כרגע, ייצור בשר מתורבת דורש צריכת אנרגיה מאוד גבוהה, וברגע שהחשמל מיוצר מדלק מאובנים, דהיינו פחם, נפט או גז טבעי, פליטות גזי החממה, גם אם רובן הן של פחמן דו-חמצני ולא של מתאן, גבוהות יותר מפליטות הפחמן בגידול בעלי חיים. סוגיה נוספת היא סוגיית השינוע, שגם הוא כרוך בפליטות גזי חממה ומזהמים רבים. גם סוגיית המים היא סוגיה משמעותית, שימוש במים לגידול המקור לחלבון, למשל סויה, ושימוש מוגבר במים במפעל גידול הבשר, המצריך טיפול בשפכים ואף מחזור של המים.
אך מעל לכל נשאלת השאלה הבסיסית, שהיא לב ליבו של המשבר האקולוגי-אקלימי, האם אנחנו צריכים לעסוק כל הזמן בתחליפים ובטכנולוגיות, או האם אנחנו צריכים להפחית במקור? נכון, לבשר מתורבת יש הרבה יתרונות והוא עדיף עשרות מונים על בשר מן החי, אבל מעבר למשאבים ולפליטות בתהליכים המוצעים כיום, יש גם סוגיות של צריכת יתר, אפקט ריבאונד, בזבוז מזון וטיפול בפסולת, והן צריכות להטריד את כולנו. כי ללא שינוי הרגלים לא נצליח להתמודד עם המשבר האקלימי הגלובלי.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
