הבנתי: זה לא שהיא פושעת ואני קדוש מעונה
הטור שכתבתי אינו כתב תביעה, ואין פה נאשמים. במעשי שנינו הבאנו את עצמנו לבור העמוק הזה. היא לא בוגדת. הדבר הכי חזק שתמיד שמר אותנו ביחד זה היושר של שנינו, ולכן נפגעתי כל כך כשהיא דחתה את חיזוריי המיניים. סיפור מהחיים, המשך
גם אצלי, כפי הנראה, החיים תפסו אותי בזמן ממש ממש לא טוב, לחץ בעבודה הצטרף למחלה, שהחלישה מאוד, דבר הצטבר לדבר אחר, ופתאום היא. נהרסתי. אין מילה אחרת להגדיר את מה שעבר עלי, הייתי שבור לחלוטין. הרגשתי לבד בעולם, לא היה לי למי לפנות ועם מי לדבר, גם אם הייתי מוצא, מה בדיוק הייתי אומר לו/לה?
הילדים הרגישו, אבל ידעו שזה משהו בין אמא לאבא, אז לא מתערבים. אשתי, כך נראה בזמן אמת, הפגינה שוויון נפש, ותשבור אתה את הראש עם מה שאתה מרגיש. למען הצדק ההיסטורי צריך לציין, שגם התפרצתי עליה, ובזעמי העיוור אמרתי מילים מכוערות ומזוייפות.
הסתובבתי כמו לווין מנותק, זומבי, היו ימים ( במיוחד לילות), שלא רציתי לחיות, לא יכולתי להירדם וכולי, וזה עוד היה בדיוק ביום ההולדת שלי.
נו, אני חושב שהבנתם את הפואנטה: מצד א' אני. בחור די רגיש, שדאג לאטום את עצמו במשך שנים ופיתח גם קוצים עבים ודוקרים. לא בא בחשבון כלל לבגוד (כנראה איזה פגם גנטי), בטח לא ללכת לזונות. לא דאגתי לשמור על חברים קרובים ואמיתיים, אין לי עם מי לדבר ולחלוק, והעזר שנגדי היא הגורם לבעיה. בפינה השנייה של הזירה, אשתי: (כפי שאני ראיתי את זה), שלמה עם עצמה ועם האישיות שלה, עם המיניות שלה, עם הילדים ועם מסגרת החיים שלה. אל תפריעו לה.
שיהיה ברור, הטור שכתבתי אינו כתב תביעה, ואין פה נאשמים. אין פה צדק ושופטים. זה לא שהיא פושעת ואני קדוש מעונה. במעשי שנינו הבאנו את עצמנו לבור העמוק הזה. היא לא בוגדת. הדבר הכי חזק שתמיד דאג לשמור אותנו ביחד זה היושר של שנינו. בחיים לא שיקרנו זה לזה, לא הסתרנו דבר איש מרעהו. אם יש משהו שיכולתי לסמוך עליה, זה שהנאמנות שלה לעולם, אבל לעולם, בכל נושא, אינה מוטלת בספק.
זה שיש לזה צד שלילי זה ברור... זו הסיבה שהאמירה וההתנהגות שלה פגעו כל כך. הפגיעה היתה כל כך קשה, מכיוון שהיה לי מאוד ברור שהיא אומרת את האמת, ואת מה שהיא מרגישה, וההארה הזו פגעה בי פתאום כמו קרן לייזר ישר במוח.
כל אחד רצה להמחיש לשני עד כמה הוא זה שפגוע
נחזור לסיפור המעשה: התפתחו שני תהליכים במקביל, מצד אחד מצבי הפיזי התדרדר פלאים, לחץ דם, ועוד הרבה כוכביות בצידי תוצאות המעבדה שלי. מצד שני - התחלנו לדבר. בתחילה זה היה שברי מילים וסמסים שנועדו לומר זה לזה שאנחנו נפרדים ומתגרשים וכולי, לאחר מכן שברי המילים הפכו למשפטים קצרים, שיחות שנועדו לפגוע, כל אחד רצה להמחיש לשני עד כמה הוא זה שפגוע.
פתאום הבנתי משהו חשוב - שאני כבר לא ילד... שאני לא מתכוון להמשיך לחיות את חיי בתחושות האלו. אם אני רוצה לחיות חיים של אהבה ושל כבוד, בקיצור, ליהנות מהחיים, זו נקודת היציאה האחרונה. הבנתי שאני לא צריך יותר לשחק משחקים, במיוחד עם עצמי, ולשקר ולחיות בעולם של אילוצים. שגם כשאמות פעם, ארגיש שלא חייתי טוב. שפיספסתי חיים. הבנתי, שהמטרה של החיים שלי זה לא לפגוע בה כמה שניתן, אלא לחיות את החיים שלי כמה שניתן טוב יותר. אמרתי לה את זה, ואמרתי שאם אנחנו לא יכולים להגשים ביחד את מה שאני רוצה - עדיף להיפרד.
הרגשתי מוכן, אולי בראשונה, לתת לעצמי להתאהב באשתי
רק בבקשה, אל תהיו ציניים, לאט לאט המשכנו לדבר ולהוציא, דבר גרר דבר, ואני הרגשתי שאני מוכן, אולי בפעם הראשונה, לתת לעצמי להתאהב באשתי. ההיגיון שעומד מאחרי זה פשוט: אם אני רוצה חיים טובים, אני צריך לתת את הכל מעצמי, אם אני רוצה שהיא תתן את עצמה.
הסיכום: חזרנו. היחסים בין שנינו טובים היום יותר משהיו אי פעם בעבר, זה לא שישר קפצנו למים העמוקים, אלא התחלנו בדשדוש והתקדמנו.
וזה לא שהכל זוהר, אבל בכל פעם שעולה משהו, אנחנו מאוד נזהרים. אפילו יצאנו לנופש ביחד, רק שנינו, משהו שלא עשינו לעולם (הייתם מאמינים?) והיה גדול.
אני מקווה שהיא גם מידי פעם נהנית
גם יחסי המין, הסיבה שממנה התחיל כל הסיפור, השתפרו מאוד. קודם כל, הנכונות משני הצדדים נפתחה. אני מצידי מרגיש שבכל פעם שאני רוצה, או מנסה לבדוק את הנכונות שלה, היא מסכימה (שזה מוסיף לי לאגו), ומצד שני היא לא מקטרת. ואני מקווה שהיא גם מידי פעם נהנית.
אני לא תמים או טיפש, ברור לי שהיא נותנת לי מרחב תמרון רב יותר, וברור לי גם שלאחר שהקריזה שלי תעבור, ושאגיע למיצוי, הנכונות תרד לאט לאט. אבל בינתיים אני נהנה מההפקר. כמו שאמרו רבים מהמגיבים, המין הוא לא העיקר, הוא דרך הבעה לרגשות.
גם הבריאות הפיזית השתפרה, לא בדקתי מדעית, אבל אני מרגיש הרבה יותר טוב. אם אני צריך לסכם את התובנות שלי עד כה: אם אתה רוצה לחיות מאושר ולמות לכשיגיע המועד, וכשאתה יודע שחיית באופן הטוב ביותר שניתן - קודם כל תבדוק את עצמך (אם לא התחרפנת...) ותתקן את הדברים שבעייתיים אצלך לפני שאתה בא לדרוש משותפ/ה שלך איך לחיות איתך.
ושלא תחשבו לרגע שהכל ורוד, רק לפני שבוע היה עוד חיכוך ועוד כעסים, אבל דאגנו להוריד את הלהבות. אומרים שמי שנכווה ברותחין וגו'.
נראה.... ונחיה. אמן.
באהבה רבה לכולכם,
המלט השני (לשעבר)
לפנייה לכתב/ת 
